<h1>רבינו ירוחם ני"ב חי"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
כל האמות כגון אמת מבוי ואמת סוכה ואמת כלאים כלן בת ששה טפחים. ובכל מקום שאם תמדוד הטפחים שוחקים יהיה חומרא, יהיו שוחקין ולא מצומצמים. ובכל מקום שיהיה חומרא להיות מצומצמים הטפחים, ימדוד מצומצמים ולא שוחקים כי במדידה הולכים לעולם להחמיר כך פשוט בערובין.
<h2>דף יז:</h2>
תחום שבת הוא אלפים אמה וכך יכול ללכת בשבת ולא יותר בלא עירוב כאשר אכתוב. ותחומין נחלקו בו בכמה דוכתי אם הוא מדרבנן או מדאורית' ולפי התלמוד בבלי שלנו הוא מדרבנן ואין לוקין עליו מן התורה לעולם כן כתב רי"ף וכן מוכח. ולפי הירוש' [עירובין פ"ג ה"ד] מאלפים אמה עד י"ב מיל מדרבנן וי"ב מיל כנגד מחנה ישראל לוקין עליו מן התורה. וכן כתב הרמב"ם כי מן התורה לוקה חוץ לי"ב מיל ומדרבנן חוץ לאלפים אסור ומכין אותו מכת מרדות ע"כ. נאמן קטן לומר כשיהיה גדול זכורני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באין בשבת לתחום שבת דתחומין דרבנן כך פשו' בכתובות [כ"ח ע"ב].
<h2>דף כא.</h2>
ועוד פשוט דאין בורגנין בבבל סוכת שומרי העיר, ואין מחשבין בהם אלא מן העיר מודדין כי אינם קבע שבאים שטף מים ושוטפי' אותם. וכן אין בורגנין בחוצה לארץ שמצויין גנבים שגונבין אותם הילכך אין עושין עבור לעיר ואין מודדין מהן אלא מן העיר.
<h2>דף כז.</h2>
בכל מערבין ערובי תחומין כלומר בכל דבר של מזון חוץ מן המלח וכמהין ופטריות שאינם נקראים מזון. ודוק' מים לבדם ומלח לבדו אבל מים ומלח מעורבין זה בזה מערבין בהן כי ראוי למזון לאכל בו פתו. מערבין לנזיר ביין שאף על פי שאין ראוי לו ראוי לאחרים וכן לישראל בחלה וכל שכן לכהנים. ואין מערבין בגדגדניות ודוקא שהוקשה העור שלהם שכבר יבשו הגרעינים שלא לזרע. וכן אין מערבין בכפניות כלומר תמרים שלא נתבשלו כל צרכן ולא בפולין יבשים ולא בחטים ושעורים.
<h2>דף כט.</h2>
וכל האוכלין מצטרפין למזון שתי סעודו'. ומערבין בשני רמונים ואתרוג אחד ובחמשה אפרסקין ובליטר' ירק בין חי בין שלוק ואם היה בשיל ולא בשיל אין מערבין בו דאין ראויין לאכילה ומערבין בעוכלא תבלין שהוא (שמונית) [שמינית] הליטרא, קב גרוגרות, מנה דבלא, קב תפוחים. כשות כמלא היד, פולים לחים כמלא היד, חזיז של תבואה כלומר שחת של תבואה הנקרא אלקסיר ליטר'. תרדין הנקרא אלסילגאש בכלל ירק ומערבין בהן. המערב ביין כדי שיוכל לאכל בו מזון שני סעודות ודוקא יין מבושל אבל שאינו מבושל בב' רבעיות של לוג שהן חצי לוג. חומץ כדי לטבל בו מזון שתי סעודו'. זתים וענבי' ובצלים כדי לאכל בהן מזון שני סעודות. ובצלים שמערבין דוקא בצלים עצמן אבל בעלין אין מערבין ודוקא שלא גדלו העלין זרת אבל גדלו העלין זרת מערבין בהן וזה הכלל כל שהוא לפתן כלו' שאין אוכלין אותו מאכל בפני עצמו אלא אוכלים אותו עם הפת שיעורו לערוב כדי שיאכלו ממנו מזון שני סעודו' מפת וכל שהוא מאכל בפני עצמו צריך שיעור מזון שני סעודות. בשר חי או צלי כדי לאכל ממנו מזון שני סעודות ומערבין בב' ביצין ואפילו חיים כל זה פשוט בערובין ובחי"ו בענין חצרות כתבתי [לקמן פ"ב ע"ב] שיעור מזון שתי סעודות.
<h2>דף ל.</h2>
כל מי שנודר על שום דבר של אוכל שלא לאוכלו או אפילו שלא ליהנות בו מערב עליו כי מצות לאו ליהנות ניתנות כגון שבועה שלא אוכל ככר זו או שלא אהנה ממנה, אבל אם אמר ככר זו עלי אסור לערב בו כי אע"פ שראוי לאדם אחר, מאח' שקונם הוא כמו הקדש ואם עושה הככר הקדש פשיטא דאין מערבין לו מפני שאינה ראויה לשום אדם. וכלל הדבר, אין הפרש אם אמר זו עלי בשבועה כי מערבין בו, אבל בקונם אין הפרש בין אם אמר קונם זו עלי בין אם אמר קונם ככר עלי כך פשוט בערובין.
<h2>דף ל:</h2>
מערבין לכהן בבית הפרס שהוא מדרבנן שהוא שדה שנחרש בו בית הקברות אבל לא בבית הקברות כך פשוט בערובין לפי פרש"י נראה שמערבין לכהן בבית הקברו' דלא בעינ' מידי דחזי ליה אבל הר"ם כתב דאין מערבין משום דאינו יכול ליכנס שם בין השמשות ואפי' בשידה תיבה ומגדל דהוי אהל זרוק כלומר מטלטל ולא שמיה אהל ואינו חוצץ בפני הטומאה ואפילו שהוא קבר אחד שיכול ליכנס סמוך לו אסור דאף על גב דמצות לאו ליהנות ניתנו ואינו נהנה מן הקבר מ"מ אח' שנעשית המצוה וקנה ערוב הוא רוצה שיהיה נשמר שם שמא יצטרך לאכלו בשבת והנה הוא נהנה חוץ מן המצוה והקבר אסו' בהנאה. ולפי זה הפסק כל בית הקברות אסור אפילו לישראל, שהוא נהנה כמו שכתבתי וכן כתב הרמב"ם שאסו' להניח עירובו בבי' הקברו' מפני שהוא רוצה לקיימו בשבת אחר שנעשית המצוה והרי הוא נהנה והקברות אסורים בהנאה כמו כל עניני המת.
<h2>דף לא.</h2>
סעודת אירוסין מערבין בגללה כי היא דבר מצוה כך מוכח בפסחים [מ"ט ע"א]. ופליגי בגמ' רבי יהודה אומ' סעוד' אירוסין בלבד ור' יוסי אומר סעודת אירוסין וסבלונות. ובעל העיטור והרב אלברצלוני פסקו כר' יוסי.
<h2>דף לא:</h2>
השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בערוב כגון כותי אינו ערוב ואם אמר לאדם אחד לקבלו ממנו הרי זה ערוב ודוקא שעומד ורואהו כשנותנו לו דלא חיישינן שמא לא נתנו לו מאחר שרואהו, וגם כן לא חיישינן שמא האחר לא עשה שליחותו כי חזקה שליח עושה שליחותו. ומה שאמרנו כי קטן אינו יכול לערב דוק' ערובי תחומי' שצריך להקנות לו וקטן לאו בר אקנויי הוא אבל ערובי חצרות יכול קטן לגבות ערוב שאינו אלא כמו שותף כך פשוט בערובין.
חזקה אם שליח עושה שליחותו אם לאו נחלקו בערובין בדב' של תורה ורבי' שמשון פסק וכן בתשובת הגאוני' כמאן דאמ' דחזקה שליח עושה שליחותו [ור"ת פסק דדוקא] בדבר שהוא חומרא אבל בדבר שהוא קולא לא אמרינן וראשון תפסו עקר כך פשוט בחולין.
<h2>דף לב:</h2>
נתן עירובו של תחומים על האילן למעלה מי' טפחים אין עירובו עירו', למטה מי' עירובו ערוב. ומיירי שהאילן עומד ברשות הרבים והוא קנה שביתה בעקרו ונופו נוטה חוץ לארבע' אמות של השביתה ואותו הנוף הנוטה למטה מי', ואחר כך חוזר הנוף למעלה ונזקף עד שחוזר בתוך ד' אמות של השביתה כנגדו למעלה כשתעלה עד למעלה הד' אמות של השביתה, נמצא נופו הנוטה למטה מי' חוץ לד' אמות, והנוף הנזקף וחוזר מבפנים כנגד עקר האילן יפגע בהם הד' אמות וימצא בתוכם ומיירי שהרבים מכתפי' על אותו נוף הנוטה שהוא למעלה מי' כלומר מי שנושא משוי על כתפו מתקנו שם ובזה הענין יש חלוק בין למעלה מי' ובין למטה מי' כמו שכתבתי. אבל אם האילן עומד ברשות היחיד, ברשות היחיד עולה עד למעלה ונמצא כל שראוי להביא הערוב בין השמשות וליטלו ולאכלו במקו' שביתתו שהכל רשות א' ואפילו נותנו למעלה מי' ערובו ערו'. וכמו כן אם קנה שביתתו למעלה מי' באילן ערובו ערוב אפילו נתנו למעלה מי' ה"ל הוא וערובו במקום אח' וערובו ערוב וכן למעלה מי' כיון שהוא רחב אפילו עומד ברשות הרבים דינו כרשות היחיד כי הוא רשות בפני עצמו. וכמו כן אם לא היה נופו חוץ לארבעה אמות השביתה אלא שהיה הכל תוך ארבעה אמות כל האילן היה מותר לערב כי הכל הוא כמו ארבע' אמותיו והוא וערובו במקום אחד. וכמו כן אם לא היה נזקף הנוף למעלה מעשרה וחוזר תוך ארבעה אמותיו כמו שכתבתי פשיטא כי כמו כן היה אסור להניח שם הערוב כלומר למעלה מעשרה כי לא היה מבין השמשות להביאו למקום שביתתו שהרי שביתתו בר"ה והערוב ברשות היחיד וחוץ לארבע אמותיו שאין הוא וערובו במקום אחד וכל דבר שהוא אסור מן התורה בשבת כגון להביא מרשות היחיד לרשות הרבים אסור לעשותו בין השמשות וצריך לענין ערוב שיהא ראוי להביאו למקום שביתתו ולאכלו שם אם ירצה בין השמשות, אבל להכי נקט (שנויו) [שנופו] חוזר ונזקף בעבור הלשון שלקח למעלה מעשרה ולמטה מעשרה כי אינו נופל לשון למעלה ולמטה אלא בדבר שהוא על ראשו כלומר כשהוא בתוך ארבעה אמותיו אבל בדבר שהוא נוטה ורחוק ממנו שייך לומ' גבוה ונמוך אבל בין נזקף בין לא נזקף דיניהם שוה למעלה מעשרה כמו שכתבתי. וכמו כן אם אין הרבים מכתפין עליו לאותו הנוף הנוט' ונטייתו חוץ לארבעה אמותיו ולמטה מעשרה אין לו דין רשות הרבים וכיון שהנוף הנזקף חוזר תוך ארבעה אמותיו הוא כמו רשות אחד עם מקום שביתתו שהו' כד' אמותיו היה ראוי להביאו כלומר הערוב להביאו בין השמשות וליטלו מהנוף הנזקף שהוא למעלה מעשרה עד מקו' שביתתו דרך האילן ולא ימנע אותו הנוף הנוטה חוץ לארבעה אמותיו שאין דינו כרשות הרבים, ואף על פי שישתמש באילן כשיביאנו דרך עליו והוא אסור משום שבות בשבת מדרבנן והיה ראוי להיות אסור בין השמשות, אבל אנן דק"ל דלא גזרו על בין השמשות אלא דבר שהוא אסור בשב' מן התורה אבל דבר שהוא אסור בשבת מדרבנן משום שבות כגון עליית האילן לא גזרו עליו בין השמשות ומותר. אבל כשרבים מכתפין על אותו הנוף הנוטה דינו כרשות הרבים ואויר מתפשט בכל תחת האילן כנגדו וכשיבא הערוב שהוא בנוף הנזקף למעלה מעשרה דרך האילן אפילו שהוא תוך ארבעה אמותיו יעבור דרך אויר רשות הרבים מהנוף הנוטה והוא איסור תורה מי שמוציא שום דבר מרשות אחד ממקום למקום ואויר רשות הרבים באמצע, ואנן קיימא לן שעמוד ברשות הרבים אם הוא תוך ג' מן הקרק' חשוב כמו הקרקע של רשות הרבים ואם גבוה מג' ועד תשע' אין דורסין עליו ואינו ראוי לכתף בו לבני ר"ה ודינו ככרמלית ואם הוא מתשעה גובהו ראוי לכתף עליו ואם מכתפין עליו דינו כרשות הרבים והזורק לתוכו כזורק לרשות הרבי' ואם אין מכתפין עליו דינו ככרמלית ואם גבוה י' הוא רשות היחיד כמו שכתבתי בחלק ד' וזה הנוף הנוטה אם מכתפין עליו דינו כר"ה. ומכל מקום אם הניח הערוב באותו הנוף הנוטה שהוא למטה מי' ערובו ערוב אף ע"פ שרבים מכתפין עליו כי דינו כרשו' הרבים וגם כן מקום שביתתו דינו כר"ה, שאף ע"פ שלענין קנין עירוב ארבעה אמותיו של מקום שביתתו דינו כרשות היחיד, לענין הוצאה דינו כרשות הרבים כי אין בכאן מחיצה ולא חלוק שיעשו אותו רשות היחיד, וכיון שהכל רשות הרבים כל מקום הערוב ומקום השביתה, יכול להביאו בין השמשות כל פחות פחו' מארבעה אמו' עד מקום שביתתו שאין בו איסור תור' ולא גזרו בו בין השמשות כמו שכתבתי, או כמו כן אם לא היו רבים מכתפין עליו מותר להביאו בין השמשות הערוב (כעומד) [העומד] שם כי דינו ככרמלית ואינו אסור בשבת אלא מדרבנן ולא גזרו עליו בין השמשות. ואם זה האילן הוא בתוך עבורה של עיר שהוא דר בעיר אחרת סמוכה לה תוך אלפים אמה אפילו למעלה מעשרה ערובו ערוב כי כל העיר כמו מלאה עפר אנו מחשבין אותה כיון שהיא מוקפת והנה כי מקום שביתתו כשיתמלא עפר הוא למעלה מעשרה והוה ליה הוא וערובו במקום אחד. וכמו כן אם האילן חוץ לעבורה של עיר ומקום שביתתו בעבורה תוך ארבע אמות האילן כלומר שהאילן תוך ארבע אמות של השביתה והעיר אנו מחשבין אותה כמו מלאה עפר והנה מקום שביתתו למעלה מעשרה והוא רשו' היחיד ועולה עד לרקיע ותופס כל האילן במקום הערוב כי הערוב תוך ד' אמותיו הוה ליה הוא וערובו במקום אחד, ואע"פ שהאילן והעירוב שני רשויות הן והיה אסו' להביא ממקו' העירוב לעיר מכל מקום כיון שהוא תוך ארבע אמותיו הוא וערובו במקום אחד והרי הוא ערוב כמו שכתבתי בנתגלגל חוץ לתחום. ועבורה של עיר כבר כתבתי למעלה פשוט בערובין.
<h2>דף לג:</h2>
אם צרי' להניח עירובי תחומין כשמניחו במקום גבוה, במקום חשוב שהוא במקום רחב ארבע, מחלקת רבי יהודה ורבנן בערובין דרבנן אמרי אינו צריך ורבי יהודה אומר צריך מקום ארבעה והר"ם כתב דלא איפסיקא הלכתא כמאן אי משום דהלכה כרבי יהודה בעירוב או דהלכה כדברי המקל בערוב והוא הכריע דאינו צריך. וכן נראה מדברי הרמב"ם שלא הביא כלל בענין ערובי תחומין מקום ד' וכן נראה עקר.
<h2>דף לד:</h2>
נתן ערובי תחומין בבור והבור הוא בכרמלית, ואסור להביא בשבת העירוב למעלה כי הבור הוא רשו' היחיד שעמוק עשרה טפחים אבל אינו אסור אלא מדרבנן בשבת, ואם כן ראוי הוא להביאו בין השמשות כי לא גזרו אלא באיסור תורה כמו שכתבתי למעלה ועל כן עירובו עירוב. ואצ"ל אם הבור עומד ברשות היחיד כי היה יכול להביאו אפי' שהבור חשוב מרשו' היחיד שהוא עומד בו כי רשו' היחיד כמו שכתבתי למעלה שעולה עד לרקיע ותופס כל שכנגדו עד התהום. וכמו כן אצ"ל אם עומד הבור ברשות הרבים וקנה שביתה למעלה על שפתו, אם רחוק מן הבור ארבעה אמות אין ערובו ערוב שאין ראוי בין השמשות להביאו מן הבור שהוא רשות היחיד אל שפתו שהוא רשות הרבים, אבל אם קנה שביתה סמוך לבור ארבעה אמו' הוא וערובו במקום אחד אף על פי שאין יכול להוציאו כמו שאמרנו, כיון שהוא תוך ארבע אמותיו ערובו ערוב כי כל הקונה שביתה אח' יש לו ארבע אמות.
נתנו בראש הקנה או בראש דקר נעוץ אפילו גבוה מאה אמות ערובו ערוב שאינו רשות בפני עצמו אם אינו רחב ארבעה טפחים. וכתבתי למעלה [ל"ג ע"ב] אם צריך מקו' רחב. ודוקא תלוש ונעוץ אבל מחובר מעקרו אין ערובו ערוב לא משום אילן כי הוא שבות ולא גזרו עליו כמו שכתבתי, אלא גזירה שמא יקטום הקנה והוא אסור משום קוצר ושבות כזה לא התירו בין השמשות.
נתן הערוב במגדל כמו ארמ"א ריו בלעז או אלחזינא ונעל בפניו ואבד המפתח הרי זה ערוב ומיירי במגדל עשוי לבני' בלא טיט וביום טוב, כי ביום טוב מגדל כזה מותר לסותרו ליקח אוכל שבתוכו, ואם היה בשב' אין ערובו ערוב כיון שאבד המפתח שאינו יכול לסותרו בשבת כי לא התירו אלא ביום טוב. ודוקא בנין גמור, שאם לא היה בנין גמור מותר לסתור כלים אפילו בשבת ויהיה ערובו ערוב. ואם נמצא המפתח, ביום טוב בין בעיר בין בשדה עירובו עירוב כי יכול להביא המפתח, אבל בשבת בעיר עירובו עירוב שיכול להביא המפתח דרך גגות ודרך קרפיפות, אבל בשדה שאין יכול להביא המפתח אין ערובו עירוב וגם אין יכול לסותרו כמו שכתבתי. או מיירי במגדל טוב ויש לו מנעול קשור בחבל ונאבד המפתח וצריך לחתוך החבל בסכין שמותר כי מפני אוכלין יכול לעשות דבר כזה בשבת כי כל הכלים ניטלין אפילו שלא לצורך תשמיש[ן] כי אין תשמיש הסכין לחתוך החבל, ועל כן ערובו ערוב וכל שכן אם יכול לחותכו ביד כך פשוט.
<h2>דף לה.</h2>
נתגלגל ערובו חוץ לתחום או נפל עליו גל או נשרף מבעוד יום אין ערובו ערוב, משחשכה ערובו ערוב. ונפל עליו גל מיירי שצריך לחפור ולהוציאו, שאם יכול להסיר האבנים ביד היה אסור בשבת משום שבות, ולא גזרו עליו בין השמשו' ואפילו מבעוד יום ערובו ערוב כך פשוט בערובין.
<h2>דף לו.</h2>
תחום שבת הוא אלפים אמה וכך יכול ללכת בשבת ולא יותר בלא עירוב כאשר אכתוב. ותחומין נחלקו בו בכמה דוכתי אם הוא מדרבנן או מדאורית' ולפי התלמוד בבלי שלנו הוא מדרבנן ואין לוקין עליו מן התורה לעולם כן כתב רי"ף וכן מוכח. ולפי הירוש' [עירובין פ"ג ה"ד] מאלפים אמה עד י"ב מיל מדרבנן וי"ב מיל כנגד מחנה ישראל לוקין עליו מן התורה. וכן כתב הרמב"ם כי מן התורה לוקה חוץ לי"ב מיל ומדרבנן חוץ לאלפים אסור ומכין אותו מכת מרדות ע"כ.
נאמן קטן לומר כשיהיה גדול זכורני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באין בשבת לתחום שבת דתחומין דרבנן כך פשו' בכתובות [כ"ח ע"ב].
<h2>דף לו:</h2>
מתנה אדם על עירובי תחומין ומניח שני ערובין ומתנה א' למזרח ביתו וא' למערב ביתו ואומר אם יבאו גוי' למזרח ביתי ואצטרך בעבורם לברוח למערב עירובי למערב, או אם יבא חכם לדרוש למזר' עירובי למזרח ואם יבא למער' עירובי למערב ואם לכאן ולכאן כלומ' למזרח ולמערב שיבאו שני' למקום שארצה אלך ולמחר כשילך לאותו הרוח הוברר הדבר שכב' קנה לו עירובו לאותו הרוח, ואומר אם לא ירצה לילך לא למזרח ולא למערב הריני כבני עירי שלא יקנה לי שביתה למזרח כדי שלא אפסיד אלפים למערב ביתי כי אין לו כי אם עד ביתו שהן אלפים מערביות מערובו אלא אלפים שהם עד ביתו ומביתו לאחריו לצד מערב אין לו כלום וכן למערב וכל שכן אמר ואם יבא חכם לכאן ולכאן למקום שארצה אלך אפילו היה א' מהם רבו הולך למקום שירצה כי לפעמים אדם רוצה בא' לשמוע דרשא מפיו יותר מאחר ואם היו שניהם רבותיו הולך לאי זה שירצה כך פשוט.
<h2>דף לח.</h2>
י"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מערב אדם שני עירובי תחומים מערב יום ראשון, כמו שתאמר אם הוא יום ששי י"ט ויום שבת אחריו מערב ביום ה' ואם הוא שבת ויום ראשון י"ט מערב ביום ששי, ומערב אדם שני עירובין ואומ' כך אם עירובי בראשון למזרח בשני למערב ואם עירובי בראשון למערב בשני למזרח ואם אצטרך ללכת ביום ראשון ולא ביום שני לא יהיה שום דבר עירוב של יום שני והריני באותו יום השני כבני עירי שתהיה שביתתי בביתי ולא יפסיד אלפים אמה שכנגד עירובו לצד אחד של ביתו וכן יאמר אם אצטרך בהפך. וכן אם יצטרך להניח עירוב אחד לשני הימים והוא שליח נוטל העירוב ומניחו ביום חמשי בערב ונוטל העירוב שאם יניחנו שם אולי יאכלוהו בהמות ולא יוכל לערב בו בעבור יום שני ועל כן נוטלו ומוליכו עמו ולמחר בערב ביום ששי מוליכו שם ומחשיך לשם ואוכלו ומערב בעבור השבת. ודוקא באותה הפת אבל בפת אחר' שמכין מיום טוב לשבת לכתחלה אין לו לערב מיום טוב לשבת כי אסור להכין מיום טוב לשבת ומשבת ליום טוב אבל חול מכין לשניהם כמו שכתבתי במקומו. ואם נאכל עירובו בראשון אין עירוב בשני כי הם שני קדושות.
<h2>דף לח:</h2>
ואם ערב ברגליו בראשון כלומר הוא בעצמו בלא שליח צריך לערב ברגליו ביום שני שהן שתי קדושות ואינו אומר בשני כאן תהא שביתתי כי יהיה הכנה אלא שותק ודוק' בנעור שיכול לאומרו ואף על גב דלא אמר אבל ישן שאינו ראוי לאומרו לא, ולא יאמרו כשהוא הולך לערב בשביל יום שני שיאמר תקנה לי שביתתי ויאמרו כי הוא מכין, אלא יאמרו כי הולך לדבר אחר, אם תלמיד חכם הוא יאמרו שהולך כמו אדם שמחשב בהלכה שלמד והולך בלא דעת, או יאמרו אם הוא עם הארץ שנאבד לו לשם בהמה והולך לבקשה ולא מוכחא מילתא שהולך לערב, ולא דמי להא דאמרינן לא יהלך אדם בשבת לסוף שדהו לידע מה היא צריכה ולא יטייל אדם על פתח מדינה כדי ליכנס לבית המרחץ מיד כי שם הולך בעבור זה. ואם יום טוב הוא יום חמישי ויום ששי שירצה להתנות בשביל שבת על תנאי ביום חמישי ולומר אם היום קדש ולמחר חול וכו' כתבתיו נתיב ד' חלק שלישי בענין יום טוב כל זה פשוט.
ואותה שאמרנו למעלה [ל"ח ע"א] (דמיירי) [דמערב] לשני ימים מיירי דמניח עירוב כל א' מהם לאלף אמה מביתו ויהיה ראוי לאוכלו מבעו' יום כלומר ביום השבת שאם היה מערב לסוף אלפים ויהיה עירובו למזרח בשבת וביום ראשון למערב נמצא שלא היה ראוי לאכל זה שבמערב מבעוד יום שהוא שבת כי עירובו היה בשב' לסוף אלפים אמה של מזרח ולא היה יכול לצאת מביתו כנגד מערב אפילו אמה וכשמערב באלף אמה מביתו יכול ללכת מערוב לעירוב כי לא היה ביניהם כי אם אלפים אמה.
<h2>דף מא:</h2>
מי שהוציאוהו גוים חוץ לתחומו או שנשתטה ויצא חוץ לתחומו ואחר נשתפה אין לו אלא ארבע אמות. וכן מי שהוציאוהו גוים וחזר לתוך תחומו מדעתו, אבל אם הוציאוהו גוים והחזירוהו הרי הוא כאלו לא יצא. ואם יצא לדעת כלומר מדעתו אף על פי שהחזירוהו גוים אין לו אלא ד' אמות וכל שכן יצא לדעת והחזירוהו לדעת כך פשוט וכתב ר"מ דכל העיר היא לו כד' אמות מהלך כלה כיון ששבת בה בין השמשות.
במקום שאמרנו כשיצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות הוצרך לנקביו יכול לצאת חוץ לד' אמותיו משום כבוד הבריות. ואם פקח הוא הולך לרוח תחומו וכיון שנכנס ברשות נכנס והרי הוא כאלו לא יצא. וכתב הרבי יהודה אלברצלוני בשם ר"ח שהוצרך לנקביו ר"ל בין קטנים בין גדולים. ועוד כתב הרבי יהודה אלברצלוני כי נראה לו דוקא בגדולים הילכך אינו ברור אם קטנים בכלל, [ואי הוי בכלל], משום דברי תורה דאם השתין בתוך ד' אמות שאסור לעסוק בדברי תורה כל זמן שרשומן ניכר. וחזינן תשוב' לגאו' רבינו האיי וחזי לן כי מפני בני אדם שרואין אותם הוא ולא משום כבוד עצמו ויש לצאת מפניהם מד' אמותיו עד מקום שעומד בסתר או יחידי ועושה צרכיו כי כבוד הבריות (דומה) [דוחה] הדבר הזה. ורש"י כתב שאע"פ שתחומין דרבנן דחי לא תעשה שבתורה שהוא לאו דלא תסור. והרא"ש כתב שנראה דדוקא לגדולים אבל לא לקטנים. ומה שאמרנו שאם הוא פקח ילך להפנות לרוח תחומו כדי שיכנס לתחומו וכיון שנכנס לתחומו כבר נכנס ברשות וכיון דלא מצא לרוח תחומו מקום צנוע עד שנכנס לתחומו חזר לדין תחומו כיון שברשות נכנס, אבל אם מצא מקום צנוע קודם שיכנס לתחומו אין לו רשות לילך יותר אלא יעשה צרכיו שם ואחר שעשה צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה הריח ובאותו מקום שכלה הריח קנה ד' אמות חדשות. וכשהוא הולך להתרחק מן הריח אם באותו ההלוך נכנס לתחומו חזר לדין תחומו כי ברשות הוא הולך. וכן נראה סברת התוספות כך פשוט בערובין.
פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפילו חזרו במזיד לא הפסידו מקומם והרי הן כאלו לא יצאו ללכת אלפים לכל רוח כי מיירי ביום טוב שיכול להוציאן בתחומן כי די בדבר אחד לטיבותא אם הוא שלא במקומן כלומ' שיצאו מתחומן בשוגג מות' ואם יצאו במזיד אסור ואם הוא במקומן כלו' שחזרו למקומן אפילו במזיד מותר כך פשוט בערובין.
<h2>דף מב.</h2>
המהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזהו תחום שבת כך פשוט בעירובין. שבת בבקעה והקיפוה גוים בשבת כל הבקעה מחיצה אין אומרין תהיה כל הבקעה כלה כד' אמות כי לא שבת באויר מחיצות אלא מהלך בה אלפים אמה ומטלטלין בתוכה אלפים כדרכו בלא זריקה וחוץ לאלפים מטלטל בזריקה דלא חיישי' שמא ימשך אחר חפצו.
<h2>דף מב:</h2>
וכן אם היה מודד וכלתה לו מדתו בחצי העיר לא יעבור תחומו ברגליו כלומר לא יצא ברגליו חוץ לחצי העיר, ומטלטל בכל העיר אפילו חוץ לתחומו על ידי זריקה כך פשוט בערובין.
באו תוך התחום בספינ' והפליגה תוך הים ויצאה חוץ לתחום מהלך כל הספינה כמו ד' אמו' פשוט. וליכנס בספינ' מבעוד יום כתב רשב"ם שמותר אף על פי שהולכת בשבת חוץ לתחום דספינה ממילא הולכת והוא אינו עושה שום דבר, וגם בשבת מותר ליכנס בה דלאו מידי קא עביד בכניסתו בתוכה. והא דאמרינן בשבת [י"ט ע"א] אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת אתיא כב"ש דלא שרו להתחיל מלאכה בערב שבת אלא בכדי שתעשה מבעוד יום אבל ב"ה שרו ע"כ. והרא"ש כתב דאינו נראה לו כך להתיר ליכנס בה בשבת וכתב כי משמע מהירושלמי [שבת פ"א ה"ח] שאסור ליכנס בה בשבת אבל בערב שבת מותר. ועוד כתב הרא"ש שאסור לילך אפי' בתוך התחום בספינה בשבת לכתחלה כגון אלו שהולכין לטייל. ועו' כתב כי יש נוהגין שמתקנין סעודתן בספינה מערב שבת ומדליקי' בה נרות לקנו' שם שביתה וסומכין על זה ליכנס בה בשבת ולהפליג וכתב הרא"ש שאין זה מועיל כלום כיון שנוסעת משם והולכת חוץ לתחום בשבת.
ועוד פשוט גוים הוליכוהו לעיר אחרת או לדיר או לסהר מוקפים מהלך את כלה שאינו אלא כד' אמות. ואם באו תוך התחום בספינה והפליגה בתוך הים ויצאה חוץ לתחום מהלך כל הספינ' כד' אמות יש מי שפסק כי מה שאמרנו כי כשנתנוהו גוים בספינ' או בדיר וסהר שמהלך כלה כמו ד' אמות דוק' בספינה אבל בדיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות וראשון עקר וכן פסק רי"ף כי אין לחלק. ולפרש"י [לקמן מ"ז ע"ב] בחפצי הגוי קונין שבית' וכו' הא דאמרי' שנתנוהו גוים בדיר וסהר מוקפין או בעיר דוקא כשהעיר מוקפ', וכן בכל מקום שאמרנו שהעיר כלה כמו ד' אמות צריך מוקפת ואם לא היתה מוקפת אין לו בה אלא ד' אמות, זולתי לשובת או נותן ערובו במקום אחר שאמרנו אותו מקום הוא לו כד' אמות אע"פ שאינו מוקף. וכתב הרא"ש כי מה שאמרנו שצריך מוקפת העיר צרי' כמו כן פתח ולבסו' הוקף כדי שיהא הקף לדירה. וכתב הר"מ דסתם עיירות מוקפות הן לדירה שבתחל' בונין הבתי' ואחר כך מקיפין אבל המבצרים סתמן שהוקפו תחלה ואחר כך נתישבו כלומ' בנו הבתים.
קרון כתב רשב"ם דאפילו היה ישראל יושב בקרון בשבת והגוי מוליכו חוץ לתחום אין שום איסור אלא שהיה אוסרו מטעם שמא יפגעו בו לסטים או שמא ישכח וירד מן הקרון ואין לו אלא ד' אמות וכתב הרא"ש כי נראה לו שאסור וכן כתב הרשב"א אסור אפי' נכנס בו ביום ראשון מטעם שאסרו לרכוב גזירה שמא יחתוך זמורה וכו'.
<h2>דף מג.</h2>
אם יש תחומין למעלה מי' טפחים או אין תחומין, (או) עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ד' פשיטא דיש תחומין כלומר אם כלתה מדתו בראשו הא' אסור להלך בו חוץ לאלפים אלא בעיא בערובין בגבוה עשרה ואין רחב ד', וקא מיבעיא ליה אם יש איסו' תחומין למעלה מעשרה בקפיצה, [ו]כגון ספינה אם נוהגת בה איסור תחומין ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא כך כתב הרא"ש. ותמהתי עליו כי לפי תלמוד שלנו תחומין דרבנן ואם כן אזלינן קולא ואין תחומין למעלה מי' וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א בשבת [י"ט ע"א] על ההיא בריתא דאין מפליגי' בספינ' וכו'. ורי"ף לא הביא כלל הבעיא דיש תחומין למעלה מי' ונראה סברתו דאזלינן לקולא, והביא המשנה פעם אחד לא נכנסו לנמל עד שחשכה וכו' ולא חלק בין הספינה גוששת למטה מעשרה או למעלה, ואמנם כתב בשבת על ההיא דאין מפליגין וכו' וז"ל יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין וכו' בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחי' ומשום גזירת תחומין נגעו בה אבל למעלה מי' לא גזרו, (וראה) [ולא ראה] הטעם שלהם לא מטעם תחומין למעלה מי' אלא מטעם אחר, נראה דסבר דאין תחומין למעלה מעשרה ואזלינן בבעיא לקולא, ועוד כי הוא פסק תחומין דרבנן כמו שכתבתי [לעיל י"ז ע"ב] ולא ירדתי לסו' דעת הרא"ש. ובזה תלוי אם מותר לצאת מן הים בשבת כשהספינה לא הלכ' למטה (מד') [מי'] ולמטה אכתבנו בדיני ספינה ב"ה.
אם כלתה מדת תחומו בספינה בעיא בגמרא בערובין אם יש איסור תחומין למעלה מי' בקפיצה כלומר חוץ ממדתו ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא ויש מי שכת' דאזלי' לקולא כמו שכתבתי למעלה מדברי הרמב"ן.
<h2>דף מג:</h2>
הנכנס לנמל שקורין פורטו בלעז בשבת בספינה אם היתה הספינה בתוך התחום עד שלא חשכה מותרין לירד ממנה ליבשה ולעיר ואם לאו אסורים ויכול אדם לעשות קנה חלול בשיעור שיביט בתוכו עד תחום שבת מצומצם לפי אורך הקנה ועד מקום שיראה ממנו שהוא תחום שבת בין בים בין ביבשה, וכן יכול לשער עומק הגיא בקנה חלול עשוי בשיעור כשיתרחק משפת הגיא עם הקנה כשלא יראה קרקעי' הגיא מן הקנה כמו שנתרחק משפת הגיא כך הוא עומקו. ולמעלה כתבתי ממנו מדברי הרשב"א והרמב"ן כך פשוט בערובין.
יצא בשוגג חוץ לתחומו או שהוציאוהו גוים ורוצה ליכנס כיצד יעש' שיעמדו בני אדם כמו מחיצה עד תוך תחומו ויהיה כמו דיר וסהר מוקף שאמרנו למעלה כי כלו כד' אמות, ואותם בני אדם מיירי שאותו מקום היה לאותם בני אדם תוך תחומם והיה לו חוץ לתחומו. ודוקא שיצא שלא לדעת אבל יצא לדעת לא. ודוקא שאות' בני אדם שעושין מהן המחיצה צריך שלא יהיו יודעים שהם למחיצ' שאם היו יודעין אסור, ומי שיעשה בידיעת בני אד' שידעו שהם עושין למחיצה מלקין אותו כך פשוט בערובין.
<h2>דף מד:</h2>
מי שיצא חו' לתחו' ברשות כמו לעדות החדש או להציל מן הגוים או מן הנהר או מן הדליקה או להביא חיה חכמה להתילד ואמרו לו שכבר נעשה מעשה יש לו מאותו מקום שאמרו לו אלפים אמה לכל רוח. ואם כשאמרו לו עדין לא יצא מתחום ביתו כלומר שהוא עדין תוך אלפים אמה מביתו חוזר לביתו והרי הוא כבני עירו להיות לו אלפים לכל רוח, ואפילו יצא מתחומו כשאמרו לו ולא יצא כל כך שאם תתן לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שאמרו לו יכנסו האלפים תוך תחומו כלומר מתוך האלפים של ביתו הרי הוא כאלו לא יצא מביתו והרי הוא כבני עירו. ולפי גירסא אחרת שגורס רש"י יש לו ממקום שאמרו לו אלפים לכל רוח ולאותו רוח שהו' ביתו ילך עד ביתו ואחורי ביתו לאותו רוח אלפים כמי שלא יצא מביתו והוא קרוב לח' אלפי' בין לפני ביתו ולאחורי ביתו מאחר שנבלעות ונכנסות האלפים של רוח ביתו בתוך תחו' ביתו וראשון נראה עקר פשוט בערובין.
<h2>דף מה.</h2>
כל היוצאין מחוץ לתחום להציל כמו שאמרנו שיש להם ממקום שאמרו להם כבר נעשה מעש' אלפים לכל רוח או שעדין לא יצאו מתחומן יכולין לחזור עם כלי זיינן כמו בהליכה ולא נאמר שישליכם אותם שם וזו האוקמתא אמרה רב בגמרא. ועוד אמר רב נחמן כי מה שאמרנו בנותני' להם אם יצאו מתחומן אלפים אמה לכל רוח ממקום שאמרו להם שכבר נעשה מעשה דוקא כשנצחו ישראל לאומות העולם אבל בהפך חוזרין עד מקומם ורבי מאיר פסק כאלו הב' אוקמתות כך פשוט בערובין.
מי שישב בדרך וחשכה לו שם ועמד ולא היה יודע שהיה סמוך לעיר כלומר תוך האלפים ולמחר גלו לו שהוא סמוך לעיר יכנס לעיר והרי הוא כאנשי העיר ויש לו מן העיר אלפים אמה לכל רוח אף על פי שלא כיוון לעיר משחשכה כך פשוט בערובין.
מי שישן בדרך וחשכה לו אף על פי שלא ידע כשחשכה לו יש לו אלפים לכל רוח כך פשוט בערובין.
אותם שאמרנו שנותנים להם ארבע אמות אם היו שנים וסמוכין זה לזה בענין שאם תחשוב הד' אמות לא' מהם ישארו ב' אמו' עד חבירו וכן לאח' כגון שיש ביניהם ששה אמות הן מותרין להביא פתן ולאכל בד' אמות האמצעיות ובשנים שהם לצד חבירו אסור שאותם הב' חוץ לארבע אמותיו. וכן אם היו שלשה מותרים הב' החצוניים לטלטל בתוך הארבע אמות של האמצעי המובלעו' ביניהם והאמצעי שם מותר עמהם והב' החצונים אסורי' זה עם זה חוץ מקום המגיעו לארבע אמות של כל אחד ואחד כך פשוט בערובין.
<h2>דף מה:</h2>
כלים או שום דבר שמותר להוציאו בשבת באי זה תחום מוליכין אותם לאי זה רוח ואם הם כרגלי הבעלים או מופקדים או מושאלים כתבתיו נתיב ד' חלק שלישי בענין ערובי תחומין ביום טוב כי דינם שוה לכל אותן הדברים שיכול האדם לצאת בהן בשבת כמו לכל אותם הדברים שיכול להוציא ביום טוב. חפצי הפקר לא קנו שביתה במקומן כלומר במקום שנמצאו כשחשכה ולא נאמר שמכאן יש להם אלפים אמה לכל רוח ולא יותר אלא כל שיקחם ביום טוב יוליכם למקום שילך הוא הן רחוק הן קרוב כי הם כרגלי מי שיקחם כך פשוט בערובין.
<h2>דף מו.</h2>
תחום שבת הוא אלפים אמה וכך יכול ללכת בשבת ולא יותר בלא עירוב כאשר אכתוב. ותחומין נחלקו בו בכמה דוכתי אם הוא מדרבנן או מדאורית' ולפי התלמוד בבלי שלנו הוא מדרבנן ואין לוקין עליו מן התורה לעולם כן כתב רי"ף וכן מוכח. ולפי הירוש' [עירובין פ"ג ה"ד] מאלפים אמה עד י"ב מיל מדרבנן וי"ב מיל כנגד מחנה ישראל לוקין עליו מן התורה. וכן כתב הרמב"ם כי מן התורה לוקה חוץ לי"ב מיל ומדרבנן חוץ לאלפים אסור ומכין אותו מכת מרדות ע"כ. נאמן קטן לומר כשיהיה גדול זכורני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באין בשבת לתחום שבת דתחומין דרבנן כך פשו' בכתובות [כ"ח ע"ב].
<h2>דף מז:</h2>
חפצי הגוי קונין שביתה במקומן אף על פי שבעלין שלהם אין להם שביתה גזרינ' בעלים דגוי אטו בעלי' דישראל וקנו שביתה במקומן ואם הוציאום חוץ לתחומן לא יזיזו ממקומן ואין להם אלא ד' אמות כמי שהוציאוהו גוי', ולפיכך גוים שהביאו ביום טוב מחוץ לתחום בהמות למכור או שום דבר שאין במינם במחובר לקרקע מותר לבני אותה העיר להוליכם בכל אותה העיר כי אין להם אלא ד' אמות והעיר כלה כמו ארבע' אמות אבל חוץ לעיר אין יכולים להוליכם כלל. ופרש"י ודוקא כשהעיר מוקפת חומה. וכתב הרא"ש שצריכה העיר כמו כן פתח ולבסוף הוקף כדי שיהא הקף ולפי זה צריך ליזהר בדב' הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר או שבא בשביל גוי שלא יטלטלנו חוץ לד' אמות בעיר שאינה מוקפ' מחיצה ולשם דירה שכתבתי. וכתב רבי מאיר דסתם עיירות מוקפות הן לדירה שבתחלה בונים הבתים ואחר כך מקיפין אבל מבצרים סתמן שהוקפו תחלה ואחר כך נתישבו כלומר בנו הבתים כל זה פשוט ומוכח בערובין.
<h2>דף מח.</h2>
חרץ כלומר חריץ מלא מים והוא בין שני תחומין של שבת משני מקומות אע"פ שאין שם מחיצה אלא של קנים ועוברי' המים מתחום זה לתחום זה לא נאמ' שקנו שביתה במקומן הרי כשעברו תוך האחד הן אסורות להם שכבר באו מתוך התחום, כי הקולא הזאת עשו במים כמו שכתבתי [לקמן פ"ו ע"א] גבי מחיצה תלוי' שהקלו בה להיות מחיצה לגבי מים וכמו שכתבתי בחלק י"ז בענין מבוי כך פשוט בערובין.
ארבעה אמות שלענין עירובי תחומין מפרש בגמרא לדברי רבנן שהם שמנה אמות על שמנה אמות כי הם ארבע אמו' לכל רוח, ולטלטל ארבע אמות. וכתב רז"ה אף על גב דהלכה כר"י בן נורי בישן בדרך שיש לו אלפים אמה לכל רוח כמו שכתבתי למעלה [לעיל מ"ה ע"א], לענין ארבעה אמות של מקום שביתה קיימא לן שהם שמנה על שמונה והרא"ש כתב כי הוא הדין לכל ד' אמות שנתונות לו לכל אדם בכל מקו' כלן שמנה על שמנה והוא באמצען. ומתוך דברי רי"ף שלא הביא כל זה נראה דאין לו אלא ארבע אמות וכן נראה מפירוש ר"ח. ואלו הד' אמות למדום חכמים משבו איש תחתיו וגופו של אדם שלש' אמות ואמה כדי ליטול חפץ [מ]תחת מראשותיו ומניח תחת מרגלותיו וממרגלותיו למראשותיו והן ארבעה אמות מרווחות לפי דברי רי"ף. ולפי מה שפרש"י כי לרבי מאיר הן מרווחות ולרבי יהודה הן מצומצמות והלכה כרבי יהודה דמצומצמות הן, ורי"ף פי' בהפך. ואלו הארבעה אמות נותנים באמות שלו לפי מה שהוא אדם זולתי בננס מאיבריו כלומר שהוא ארוך וזרועותיו קטנים מודדין לו לכל גופו כלומר במדה של אדם אח' כלומר באמה אבל לא בשלו כי היא קטנ' כיון שגופו גדול פשוט בערובין.
<h2>דף מט:</h2>
מי שהיה בא בדרך והיה ירא שמא תחשך והיה מכיר אילן או גדר ואמר תהא שביתתי תחתיו לא אמר כלום כלומר שיש ממקו' רגליו עד האילן (אלף) [אלפים] אמה וכל נוף האילן אפילו מה שכנגד ביתו (אין) תוך אלפים אמה מרגליו, כאשר תאמר רגליו כנגד דרום האילן וביתו כנגדו בצפון, ואם תמדוד מנוף האילן שבצד דרום לרוח רגליו אלפים אמה עד ביתו יהיו כלות קודם ביתו, ויאסר לו רחב האילן, ואם כן יכול ללכת ממקום רגליו עד האילן שאפילו לא סיים מקום קבוע תחתיו של אילן ותרצה למדוד האלפים שכנגד רגליו מן הנוף הרחוק יותר שהוא לצד ביתו אפילו הכי לא יהיה לשם יותר מאלפים אמה כי כל נופו של אילן תוך אלפים של רגליו, ומן האילן ילך לצד ביתו ויחסרו אליו מאלפים רחב נוף האילן שמצפון לדרום, דכיון שלא סיים אולי יקנה שביתה מן הנוף שבדרום ויש משם יותר מאלפים עד ביתו. וכמו כן אם ירצה לחזור לצד רגליו, לא נמדוד מן הנוף שבדרום ונמצאו כלות האלפים אמה אחורי רגליו אלא נלך לכל מקום לחומרא ונמדוד לו מן הנוף בצפון שכנגד ביתו ויחזור משם לצד רגליו ונמצאו כלות האלפים אמה ממש במקום רגליו, ולא ילך אחורי רגליו שום דבר, וזהו לא אמר כלום, כלומר שלא יכול ללכת לביתו כי יחס' לו רחב הנוף שמצפון לדרום, ואם אין כל הנוף תוך אלפים של רגליו כמו שתאמר עד עיקרו של אילן, לא יזוז ממקומו, כי ברגליו לא קנה כי לא היתה כוונתו לשבו' שם, וגם תחת האילן (ו)אולי קנה שביתה תחת הנוף שקצת ביתו לצד צפון והם חוץ לאלפים מרגליו ולא קנה שם, ולא יזוז ממקומו. ואם סיים ואמר תקנה לי שביתתי תחת האילן במקום פלוני ואותו מקום הוא תוך אלפים מרגליו קנה שביתה שם וילך שם ומשם והלאה אלפי' אמה. וכן אם אמר תהא שביתתי במקום פלוני מהלך כלו כמו ארבעה אמות וחוצה לו אלפים, ודוקא שאותו מקום מוקף אף על פי שלא הוקף לדירה ובלבד שלא יהא יותר מבית סאתים אבל יותר מבית סאתים צריך מוקף לדירה ואם לא הוקף לדירה אין לו אלא ד' אמות וחוצה לו אלפים אמה, וצריך לסיים אותו ואם לא סיי' לא יזוז ממקומו כמו שאמרנו באילן. ואינו יכול לעולם לקנות שביתה בזה אחר זה כלומר אחר שקנה ארבעה אמות במקום אחד אינו יכול לקנות ארבעה אחרות במקום אחר. וכן פסק רבינו מאיר כשמואל באותה שאמרתי למעלה באילן שאם כל נופו תוך אלפים אמה מרגליו כמו שכתבתיו, דתניא כוותיה דשמואל ותניא כוותיה דרב ואינה בפלוגתא דשמואל ורב אלא בשתי בריתות דפליג עליה והלכ' כדברי המקל בעירוב.
אם אינו מכיר אילן או גדר או שאינו בקי לקנות שביתה ואומר תהא שביתתי במקומי קנה שביתה במקומו והוא אפילו לא אמר תקנה לי מקומי זכה במקומו וקנה ויש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ מד' אמות שיש לו במקומו.
<h2>דף נ:</h2>
ושני' שהולכים בדרך ורוצים לקנות שביתה במקום ידוע כמו שאמרנו הא' היה מכיר ויודע מקום האילן או הגדר שרוצין לקנות שם שבית' והאח' אינו מכיר אותו, שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר ואומר אני סומך עליך, ומכיר אומר תהא שביתתינו במקום פלוני כל זה פשוט בערובין.
ומי שערב לשני רוחות כלומר למזרח ביתו ולמערב ביתו או שאמר לעבדיו צאו וערבו עלי וערב א' למזרח ביתו וא' למערב ביתו והניח הערו' כל א' לאלף מביתו כגון שהיה צריך שלשה אלפים אלף עד הערוב ואלפים משם והלאה הולכין לחומרא. כיצד קנה שביתה למזרח ויש לו אלפים אמה לצד (הותו) [ביתו] ויהיו כלות אחרי ביתו אלף אמה לצד מערב, או שמא קנה שביתה לצד מערב ויש לו אלפים אמה לצד ביתו ויהיו כלות לפני ביתו לצד מזרח אלף אמה, נמצא הולך למזרח לפני ביתו אלף אמה וכן למערב אחרי ביתו. אבל אם מצע התחום כלומר שערב לאלפים מביתו למזרח וכן למערב לא יזוז מעירו ולא יהיה אפילו כבני העיר כי לא היתה כוונתו לקנות שביתה במקומו אלא למערב ולמזרח ושמא קנה שביתה במערב ונמצא אלפים מעירובו לצד ביתו כלות בביתו ולפיכך לא יזוז ממקומו.
<h2>דף נא.</h2>
וכל הקונ' שביתה שהולך ורוצה לקנות שביתה בשום מקום כדי שילך משתחשך מאותו מקום והלאה אלפים אמה צריך שיאמר אותו קודם שתחשך בענין שיוכל ללכת במרוצה קודם שתחשך לאותו מקום השביתה ואף על פי שילך בנחת ויחשך לו קודם שיגיע למקום השביתה קנה לו שביתה.
האלפים אמה לכל רוח מרובעות כדי שירויח הזויות ונותנין לו פאות לפאו' העולם כמו שתמצא בעיר עגולה שמרבעין אותה ברבוע העולם כאשר אכתוב כך פשוט בערובין ורבינו תם פירש בתחום שבת כמו שפירש במעביר ד' אמות ברשות הרבים הן ואלכסונן כמו שכתבתי בח"ד כך פירש כאן כי נותנין לו בכל צד שהולך אלפים אמה ואלכסונן והקשו לפירושו וראשון עקר.
<h2>דף נא:</h2>
מה שאמרנו שיכול אדם לומ' תהא שביתתי במקומי ויש לו לכל רוח אלפים אמה יכול לעשות כך אח' עני ואח' עשיר, עני כלומר המהלך בדרך וחשכה לו קרי עני, ועשיר נקרא היוצא מביתו שמצוי לו פת ללכת לערב והולך שם ואומר תהא שביתתי במקומי וזה עקר ערוב ברגל, ולא התירו לעשיר כלומר לעומד בביתו לערב בפת אלא להקל עליו שלא יצטרך ללכת שם אלא נותן פתו לשליח שילך לקנו' בעבורו שביתה שם. וכל זה לאומר שביתתי במקומי כלומר במקום רגליו, אבל לאומר תהא שביתתי במקום פלוני, דוקא עני יכול לומר כך בלא פת כלומר למי שמהלך בדרך, אבל עשיר כלומר לאד' העומד במקומו אינו יכול לומר תהא שביתתי במקום פלוני אלא בפת על ידי שלוחו כך פשוט בערובין.
<h2>דף נב.</h2>
מי שיש לו בתים בשני עיירות הסמוכות זו לזו שיכולים לערב ביניהן כגון שיש ביניהן ד' אלפים אמה ויצא ע"ש מן הא' ללכת לעיר האחרת וחזר או החזירו חבירו למחר, הוא מותר לילך לעיר האחרת כי לגבי ביתו שבעי' האחרת היה עני הוא בדרך ויכול לומר ע"ש כשהחזירו חבירו שביתתי במקום פלוני, ובני העיר הזו באותה שהחזירו חבירו אסורי' ללכת שם למחר כי לגבי דידהו שביתתם בכאן ולא בעיר האחר' כי הם עשירים ואינם יכולים לערב אלא בפת. ויש מחלקת בערובין כי רבה סבר שצרי' שני דברי' שהחזיק שום דבר בדרך אפי' פסיעה א' אפילו תוך הבית כשחזר הוא או החזירו חבירו וצריך שיאמר מע"ש שביתתי במקום פלוני ואז מותר ללכת למח' לשם. ורב יוסף סבר דאין צריך אלא להחזיק בדרך ואין צריך לומר תהא שביתתי במקום פלוני כי כיון שהיה יכול לאומרו כמאן דאמר דאמי. ורי"ף פסק כרב יוסף מעובדא דגמרא דרב יהודה בר אשתותא אייתי כלכלא דפירי וכו' ולפי גרש"י בההיא עובדא הלכה כרבה וראשון נראה עקר.
<h2>דף נב:</h2>
מי שיצא חוץ לתחום שלא לדבר מצוה אפילו יצא אפילו אמה אחת לא יכנס תוך תחומו. וכן מי שהחשיך לו חוץ לתחום לא יכנס תוך התחום אפילו שמחשיך לו אפי' אמה א' חוץ לתחום. ואם רגלו א' חוץ לתחום ורגלו א' תוך התחום יכנס תוך התחום כך פשוט בערובין.
עבור העיר כך כגון אשה מעוברת כלומר שיוצא מן החומה מגדלים, לפעמים בולטים יותר מהחומה כלפי חוץ, ולפעמים נכנסין לפנים כנגד העיר, ואפילו לא תהיה מוקפת חומה אלא מוקפת בתים וכותלי הבתים הם החומה ולפעמים שבתים יוצאים כלפי חוץ מן העיר ויש אחרים נכנסין כלפי פנים, וכן לפעמים יש שברי חומה מחורבות בתים חוץ מן העיר והם בתוך שבעים אמה ושיריים מן העיר וגבוהות עשרה טפחים, וכן נפשות הקבר כלומר בנין הקבר, או גשר שיש בהם בית דירה והם תוך שבעים אמה ושיריים כמו שאמרנו אלו הדברים וכיוצא בהן נקראים (בעבור) [העבור] העיר, ומודדין משם אלפים אמה לתחום וגם כנגדם בכל העיר, כאשר תאמר אם אותו העבור הוא בקרן מזרחית צפונית בולט כלפי חוץ בולט כמו שאמרנו וכל העיר שוה ברוח מזרח עד שבא לקרן האחר שכנגדו שהוא קרן דרומית מזרחית, והנה לך שאם תמדוד מזה הקרן של העבור ילכו יותר ברחוק האלפים ואם תמדוד מהקרן שכנגדו קרן מזרחית דרומית או בסמוך לא יגיע סוף האלפים כנגד האלפים האחרים אלא יותר קרוב אותה המדה שיוצא העבור יותר, אלא מעברין הערים ונחשוב כאלו קרן דרומית יוצא כלפי חוץ עד כנגד העבור שכנגד מזרחית וכאלו תמתח חוט מקרן אל קרן, ומן החוט והלאה נמדוד כל האלפים מכל צד מזרח וכן באי זה רוח שיהי' העבור, כמו כן אם יהיה בשתי רוחות. והנה לך צורת רוח א', וב' רוחות, וכך מעברין הערים.
<h2>דף נה.</h2>
העיר ארוכה וקצרה לא נחשבנה כמו שאם היה רחבה כארכה כדי שירויח כמו שאנו עושים כשיש לה עבור אלא מודדין ממנה כמו שהיא. ואם היא עיר עגולה נחשוב אותה כאלו היא מרובעת ברבוע העולם מזרח כנגד מזרח העולם וכן כל הרוחות כי מרובעה ברבוע העולם ומן הרבוע ולהלן נמדוד האלפים וירבע הזויות והם הרבוע וזו היא צורתה. היתה עיר שראשה א' רחב וראשה א' קצ' רואין אותה כאלו ראש' הקצר רחב כנגד הרוח וכמו שיבא חוט א' מתוח כנגד הקצר ומשם מודד כזה. ואם היתה עיר עשויה כמין גם יוני שהוא כמין צורת ד' שלנו ובאמצע אין לה בתים נחשוב כאלו הוא חוט אחד משוך מראש' הא' לראשה השני ונחשוב מה שבאמצע כאלו מלא בתים ונמדוד מהחוט והלאה האלפים מאותו רוח כזה. ואם היתה עיר מרובעת מודדין ממנה כמו שהיא עומדת ואפי' לא תהיה מרובעת כנגד רבועו של עולם כלומ' שאין מזרח העיר כנגד מזרח העולם אלא עומדת באלכסון העולם לא נאמר נחשוב כאלו היא מרובעת כנגד רבוע העולם כאלו חוט אחד הולך לכל הרוחות באלכסון העולם וירויח, אלא מודדין כמו שהיא והנה צורתה, ואם תחשבנה כאלו היא מרובעת ברבוע העולם ירויח הד' קרנות כאשר תראה בצורתה. ואם העיר עשויה כמו קשת נחשוב כאלו חוט א' משוך ביתר הקשת מראשה האחד עד ראש' השני ומאותו החוט והלא' נמדוד ונחשוב כאלו אמצע הקשת שבאמצע העיר מלאה בתי'. ואם יש בין שני ראשי העיר ארבעה אלפים אמה אין מודדין מן היתר אלא מן הקשת כלו' מלפני' יותר כנגד אמצע הקשת קרוב לסופו בענין שלא יהיה שם ארבעה אלפים באמצע בין צד אחד מן העיר לצדו השני, כאשר תאמר שני ראשי העיר הם למזרח מקו' שאמרתי לך שתשליך החוט ביתר ואמצע הקש' שהוא העי' באמצעית' למערב ראשי הקשת הם ראשי העיר ואמצע הקשת אמצע העיר וחלל הקשת אין בו בתים, ואם תמדוד מאמצע הקשת ממש מגוף העיר יפסיד כל החלל עד יתר הקשת, אלא ימדוד מן היתר שבין ראשי העיר שהם ראשי הקשת, ואם שני הראשים רחוקים זה מזה יותר מארבעה אלפים אמה לא ימדוד ממש מגוף העיר מאמצע אלא יחשוב כאלו חוט מתוח לפנים בחלל הקשת סמוך לאמצע הקשת, כי יותר שתקרב זה החוט לגוף הקשת באמצע יותר יהיה קצ', ותקריב אותו כל כך בענין שלא יהיה ארוך כי אם פחו' מד' אלפי' מראשו האח' לראשו הב' כי ב' ראשיו נוגעי' בגוף הקש' כלומר בגוף העיר אחד לדרום ואחד לצפון ומאותו החוט ימדוד, וירויח החלל שיש באמצע החוט ובין אמצע הקשת בגופו ממש כזה זו היא צורת הקשת חלל הקשת מלא בתים כשמשליך חוט למטה, כי גדל אמצע הקשת כשיהיה בין ב' ראשי העיר ד' אלפי' תקריבהו לאמצע הקשת כמו שפירשנו, תמדוד כזה.
<h2>דף נה:</h2>
אין אנו חוששין כמה יהיה בין אמצע הקשת כלומר מגוף הקשת עד ראשי העיר כי אף על פי שהוא הולך כל חלל הקשת שבין הבתים כשהו' הולך מאמצע הקשת עד אותו החוט שבין שני ראשי העיר שהוא עשוי ביתר הקשת ויהיה שמה מהלך יותר מאלפים אמה אין אנו חוששין בזה וילך מהחוט שעשוי ביתר הקשת והלאה אלפים אמה שהוא תחום שבת כמו שפירשתי כשאין בין ראשי העיר אלא פחות מד' אלפים. משמע מדברי ר"ח שכמו כן בעיר שיש לה שני עבורי' ברוח אחת, אחר שודאי נחשוב כאלו חוט אחד משוך מעבור לעבור ומן החוט נמדוד, שצרי' שלא יהיה בין עבור לעבור ד' אלפים אמה כאשר פרשתי [לעיל נ"ה ע"א] בעיר שעשויה כקשת וזו היא צורתה. והרא"ש כתב כי לא נראה לו, כי לא אמרו זה אלא בעיר העשויה כקשת. אך אמנם כתב כי יש לדקדק בעיר שיש לה ב' עבורים ורחוק מהם מעט כנגד חוץ מן העיר ב' אחרים כזה, אבל אחד מהשנים שבזה אצל זה הם תוך ע' אמה ושירים של חבירו ונמצא החיצונים חוץ לעבורה של עיר, אם רואין באלו חוט משוך עליהם מזה לזה אפי' יש ביניהם ד' אלפים כי הן בטלין אגב העיר. וגם יש לדקדק בעיר שכתבתי שקצרה מצד אחד ורחבה מצד אחר אם צריך שלא יהיה ארכה יותר מד' אלפים אם לא וכל זה פשוט בערובין.
אלו יהיה עבור לעיר למדוד מהן ולמשו' כנגדו חוט כמו שכתבתי, נפש כלומר בנין שעושין על הקבר ויש בה ד' אמות על ד' אמות, והגשר, והקבר שיש בהן בית דירה, ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן, ובית עבודה זרה שיש בה בית דירה לכומר, ואורוות הסוסים, והאוצרות שבשדות, והבורגני' שבתוכה פי' סוכה עשויה כמו בית לשומרים, והבית שבים, ודוקא בענין זה אבל לא בענין אחר. ואין מעברין בנפש שנפרצה מב' רוחותיה זו כנגד זו אפילו מקורה, ולא בבור לא בשיח ולא במערה, ולא בגדר, ולא בשובך שבתוכה, ולא בבית שבספינה כך פשוט בערובין.
ועוד פשוט [כ"א ע"א] דאין בורגנין בבבל סוכת שומרי העיר, ואין מחשבין בהם אלא מן העיר מודדין כי אינם קבע שבאים שטף מים ושוטפי' אותם. וכן אין בורגנין בחוצה לארץ שמצויין גנבים שגונבין אותם הילכך אין עושין עבור לעיר ואין מודדין מהן אלא מן העיר.
יושבי צריפין כלומר יושבי אהלים שעושין מערבה וכשכלה המרעה להם הולכים במקום אחר ואין להם קבע ואין מודדין להם אלא מפתח ביתם אע"פ שהן דרין הרבה בבקעה אחת או בהר אחד. אבל אם יש שם שלשה חצרות שכל אחד יש בו בתים הוקבעו ויש להם דין כשאר עיירות כך פשוט בערובין.
<h2>דף נז.</h2>
והא דאמרי' בסוכה [ג' ע"ב] דבית שאין ד' אמות אין עושין אותו עבור לשתי עיירות רשב"ם גורס אין עושין אותו לעבור לעיר שאינו חשוב מקום. ורבינו תם פיר' אין נותנים להם דין עבור בין שתי עיירות שאם היה בו ארבע אמות ה"ל דין עיר ונותנים בינו ובין העיר שני קרפיפות כמו שכתבתי, ולמי שפסק שנותנין קרפף לעיר אחת כמו כן נותנים קרפף לבית אחד שיש בו ארבע אמות. ועבורה של עיר חשוב כעיר וכן בנדרים [נ"ו ע"ב] הנודר מן העיר מותר בתחומה ואסור בעבורה. ובירושלמי [ה"א] עושין עבור לעבור. ונרא' מגמר' דידן אפילו שהיה המהלך גדול מן העיר כי הא דאמרי' [לעיל כ"א ע"א] שהיו מהלכין מברנש לבי כנשתא דדניאל ג' פרסי כך פשוט בערובין.
שתי עיירות הסמוכות זו לזו אם יש ביניהן שני קרפיפות שהם ע' אמה ושיריים על שבעים אמה כל אחד מהן שהן קמ"א ושליש לשני קרפיפות ואם יש ביניהן כך עושה אותם כעיר אחת ומודדין תחום שבת מחומת חברתה וכן פסק רבינו תם. ובעיר אחת פסק רבינו מאיר כי נותנים לו קרפף אחד כרבי מאיר ואין מודדין לו האלפים אמה מחומת העיר אלא מודד מן החומה ולחוץ מדת קרפף שהם שבעים אמה ושיריים וחוצה להם מודד התחום ויש מי שפסק כרבנן דלא אמרינן שיעור קרפף אלא לשתי עיירות כמו שכתבתי.
<h2>דף נז:</h2>
כפרים המשולשים לא משולשים ממש אלא ב' מהן בשוה זו כנגד זו ואמצעי בנתים רחוק שהם כמין סגול ויש בין ב' החיצונים יותר מב' קרפיפות כאשר אמרנו בב' עיירות, רואים אם היה בין מה שנשאר בין ב' הכפרים החיצונים שהוא יותר מב' קרפיפות ונשאר שם מקום פנוי, אם נשים שם הכפר שכנגדם אם נשים בו הכפר האמצעי ימלא אותה רחבה, עושה השנים הכפרים החיצוני' אחד לגבי ערוב ומודד לחבירו, וצריך שלא יהיה בין אחד מהחיצונים לאמצעי יותר מאלפים, ובין חיצון לחיצון אפילו יהיה שם יותר מארבעה אלפים, ולא דמי לעיר העשויה כקשת שאמרנו למעלה [נ"ה ע"א] שצריך שלא יהיה בין שני ראשי הקשת יותר מארבעה אלפים, דהתם ליכא למימר מילי והכא איכא למימר מילי כך פשוט בערובין, פי' התם ליכא למימר מילי משום דלעומדין באמצע הקשת איירי שמודדין להם מפתח ביתם דאין רואין כאלו ביתם נתונה במקו' היתר דאם כן מפסדת ליה לאידך גיסא, דאין רואין כאלו הם בב' מקומות אם יש בתים הרבה בקשת כל כך כשתניח ביתו אתה יכול להשלימו מן הבתים האחרים מ"מ לכל העומדים בקשת לא אמרי' מילי דאי זה בתים מהם תוציא, והכא נמי באלו השלשה כפרים לא אמרי' מילי לאותם העומדים באמצעי למדוד אלפים אמה משם ולא נאמר רואין אותם כאלו הם בין שני החיצונים דלא אמרי' מילי אלא דוקא לעומדים בשני החיצונים כשבאים בני החיצונה זו לילך לחיצונה האחרת שמודדין תחומה מן האחרת ולהלן. ולפי זה הוא הדין נמי אם בני ראש קשת זו רוצים ללכת לראש קשת האחר אמרי' מילי ומודדין להם מראש קשת הא' משם והלאה ובלב' שלא יהיה בין קשת ליתר יותר מאלפי' כמו שאנו אומרי' כאן בין אמצעי לחיצון. ויש מי שפי' בענין אחר התם ליכא למימר מילי כלומר לפי שאין האויר שביתר מחזיק כל הבתים שבנתים שבקשת. ולפי זה הוא הדין בג' כפרים אם היה האמצעי גדול כל כך שהוא יתר על האויר שבין ב' החיצונים לא אמרי' מילי, ולפי זה נמי אף לבני הקשת לא אמרי' מילי כיון שאינו מחזיק היתר כל בני הקשת כמו שפרשתי. ומשום דאיכא נפקותא גדולה לפי הפסק בין ב' הפירושים הבאתי את שניהם. וחומת העיר שנפרצה שיעור קמ"א אמה ושליש שהן שיעור ב' קרפיפו' [לעיל נ"ה ע"א].
אין מודדין התחומין אלא בחבל של חמשים אמה ושל פשתן לא פחו' שמושכה ביותר, ולא יותר לפי שאינו יכול למשכה (ונתוספת אם) [ובתוספתא פ"ד הי"ג איתא] מושכה בכל כחו. והמודד ישים לעולם החבל כנגד לבו וכן האחר שכנגדו בראש האחר, שלא ישים האחד כנגד לבו והאחר כנגד ראשו שממעט המדה. ואם הגיע לגיא או לגדר אבנים מבליעו אם אינו כל כך גדול שיכול להבליעו תוך החבל של חמשי' אמה, ואם הגיא או הגדר הוא כל כך רחב כנגד העיר למקום שמודד שאינו יכול להבליעו תוך החבל ואם יטה החבל לראש א' מן הגיא לצד ימין או לצד שמאל הגיא הוא כל כך קצר שיכול להבליעו, מטה החבל ומבליעו וצופה ומביט עם החבל אחר שהבליעו וחוזר למדתו כנגד העיר, ובלבד שלא יצא חוץ לתחום כלומ' שאם כלתה מדתו של אלפים אמה לאותו שפת הגיא שאמרנו שמטה שם מדתו לא יחזור למדתו לפנים כנגד העיר ויצא חוץ לאלפים וכשיהיה עם החבל כנגד העיר יחזור למעט מה שמדד יותר ויכנס תוך רחב הגיא במקום שלא היה יכול להבליעו, שאם עשה כך הרואהו כשיצא חוץ לאלפים כשחזר למדתו לא יחשוב שהוא חוץ לאלפים אלא יאמר אני ראיתי שמדד בחבל בכאן ויצא בשבת עד שאותו מקום שראהו מודד כשחזר למדתו והיה חוץ לאלפים, אלא כשישלים מדתו של אלפים לאותו צד שהטה שם ישער באי זה מקום יצא כנגדו בצד הרחב של הגיא שהוא כנגד העיר וכנגד מדתו הראשונה ושם יציין התחום ולא יצא עם החבל למדוד חוץ לאלפים אמה כמו שכתבתי. או פי' אחר לא יצא חוץ לתחום העיר לא יטה שם כלומר אם אותו ראש הגיא הקצר כמו שאמרנו שמטה לשם הוא מקצתו חוץ לתחום העיר לא יטה שם שהרואהו מודד שם יאמר כי כל אותו הצד הוא מן התחום ושמותר ללכת בכל אותו ראש הגיא.
ירושלמי [ה"ג] אם יש בין המודד ולנחל ע"ה אמה חד אמר מודד שני פעמים חמשי' אמה בחבל של חמשים אמה וחוזר לאחריו כ"ה וחד אמר מודד פעם אח(ר)ת בחבל של חמשים אמה והשאר מודד בחבל של ד' אמות. ולמטה [לעיל מ"ג ע"ב] אכתוב בדין ספינה כי יכול לעשות קנה למדוד בו למראי' העין בגיא או במקום אחר בדין הנכנס (לנחל) [לנמל] וכו'.
<h2>דף נח.</h2>
וכל הגיא או הגדר שאינו יכול להבליעו עם החבל שמודד מקדיר כלומר קודר ועושה כך, אם הוא גיא מעוקם ואינו יכול להבליעו לוקח חבל של ארבע אמות והא' שעומד במקום גבוה עם ראש אחד מן החבל ישים החבל כנגד רגליו למטה והאחר שהוא בשפלה ישים ראש החבל האחר כנגד לבו. הגיע לכותל אין אומרין יקוב הכותל פי' שיטריחוהו לזקוף כלונסו מכאן ומכאן ולמתוח החבל מזה לזה להבליעו אלא ישער ההבלע', ודוקא לענין הבלעה] התירו זה אבל [אם לא יכול להבליעו בחבל של חמישים וצריך] לקדר לא התירו [אומד] כיון שאין בו טורח יות' מבגיא לקדר, וגם בגיא כשיכול להבליעו עם החבל לא התירו אומד, ודוקא שאין הכותל כל כך זקוף שחוט המשקולת שמותחין הבנאים מלמעלה למטה בכותל לראות אם הבנין מכוון נשימהו בכאן בראש הכותל ונשליכהו כנגד מטה ליסו' הכותל לא יבא מכוון כי מדרון הכותל היוצא לחוץ יטהו כנגד חוץ ואז ישער באומד לבו כמו שכתבתי, ואם הכותל זקוף כ"כ שחוט המשקולת יורד כנגדו ממש למטה ליסוד הכותל כנגד ראשו שאין לו מדרון משופע אלא זקוף אינו צריך למדוד השפוע בירידה ובעליה אלא אם יש מישור בראש מודד אותו מישו' כלומ' עבי הכותל ולא יותר שאין מדרונו ממעט (אם) [את] התחום אלא נכנס לתוכו ומוד' קרקעיתו שהוא עובי הכותל ולא יותר. ומה שאמרנו (שמדקדק) [שמקדר] דוק' כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו שהוא מטה כלפי חוץ בשביל מדרונו ושפועו ארבע אמות או יותר אבל אם חוט המשקולת יורד כנגדו פחות ד' אמות אין שפוע הירידה והעליה עולה למדת תחומו אלא עוביו כמו שכתבתי בכותל, ודוקא בקדור אבל בהבלעה לא הקלו חכמים זה אפילו חוט המשקולת יורד כנגדו מבליעו כיון שנקל להבליעו משפתו אל שפתו בחבל של נ' אמה.
<h2>דף נח:</h2>
ועומק הגיא שהתירו בו לקדר או להבליע, אלפים אמה, אבל יותר, מודדו מדידה יפה כלומר כל ירידתו ועליתו ודוקא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו אבל יורד כנגדו אפילו יותר מאלפים מבליעו. בקדור, כבר אמרנו כי ירידתו ועליתו אין עולה לו מדת תחומו כשחוט המשקולת יורד כנגדו. ובהר שמקדרין דוקא הר שאינו כל כך משופע שצריך ללכת בו כנגד עלייתו ה' אמות קודם שיהיה גובהו מן הארץ שוה י' טפחים שזהו מתלקטין בתוך ה' אבל מתלקטין בתוך ד' אמות כיון שהוא כל כך משופע אומדו והולך לו כמו שאמרנו בכותל האומד המתלקט וכתבתיו גבי תל בענין שבת. והנה לך שלשה חלוקים בהר ובכותל. האחד אם חוט המשקולת יורד כנגדו אינו מודד השפוע כלל אלא אם יש מישור בראשיהן מודד אותם כמו שכתבתי בכותל וגם בגיא. השני אם אין משקולת יורד כנגדו ואינו כל כך משופע שאין מתלקט עשרה טפחים בגובה אלא מתוך הלוך חמשה אמות בשיפוע שיכול להשתמש בשפועו מבליע או מקדיר. השלישי אם הוא כל כך משופע שמתלקט עשרה טפחי' מתוך ארבע אמות אומדו כמו שכתבתי ואינו מודד ירידתו ועלייתו והנה לך ג' חלוקי' שוין בהר ובכותל. ויש חלוק אח' בגיא שלא התירו בו אומד כלל שאם אין חוט המשקולת יורד כנגדו מקדי' או מבליע ואם חוט המשקולת יורד כנגדו אם יכול להבליעו בחבל של חמשים אמה מבליעו ואם לאו אינו מודד כלל שפוע ירידה ועליה אלא אם יש מישור עליו מודדו מדידה יפה ומשלים עליו תחומו כך פשוט בערובין.
אין מודדין כלומר תחומין אלא מומחה כך פשוט בערובין וכן גרש"י ופירש בקי במדידה ור"ח גריס אלא מן המומחה ופירש מלשון ומחה כלומר מקום שוה ומישור וכן פירש רי"ף ורבינו תם פירש לפר"ח כלומר דרך ישרה ומכוונת כנגד העיר שלא ילך לצדדין וימדוד ואחר כך יבא כנגד העיר וצופה כנגד מדתו שנקל הוא לטעות לפי שיש כנגד העיר הרים וגאיות שיש לו לקדר או למדוד מדידה יפה. רבה התחום למקום אחד ומיעט לאחר כלומר שיוצא יותר כלפי חוץ ממקום אחר לוקחין המרובה להקל כך פשוט ופרש"י ומוציא המדה הקצרה כנגד המרובה (ותליא) [ותלינן] שלא מתח החבל יפה ועל כן מיעט וצריך למותחה בכל כחו כאשר כתבתי למעלה [נ"ז ע"ב] מן התוספתא והביאה רש"י והקשו עליו בתו' ופי' שומעין למקום שרבה כלומר לא נאמר שטעה המרבה אלא למקום שריבה הולכין על מקום שריבה ובמקום שמיעט הולכין עד מקום שמיעט ומותחין חוט באלכסון ממקו' שמיעט עד מקו' שרבה ועד שם התחום.
אפילו עבד ואפילו שפחה שומעין לו עד כאן תחו' שבת כך פשוט בערובין וכתבו המפרשים אבל קטן אינו נאמן בעודו קטן אבל כשהגדיל יכול להעיד מה שראה בקטנותו מתחום ואינו צריך אחר עמו כגו' שיאמר כשהוא גדול זכורני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באין בשבת דתחומין דרבנן וכן פשוט בכמה דוכתי ובכתובו' [כ"ח ע"א].
<h2>דף נט.</h2>
מדדו ב' מודדין א' רבה וא' מיעט שומעין לזה שריבה ודוקא שמדדו שניהם במקום א' וברוח א' ודוקא שלא ירבה יותר ממדת העיר ואלכסונה כלומר שאם האחרון הרחיב הציון שלו יותר מן הראשון במדת העיר ואלכסונה לא אמרי' שטעה אלא אמרינן הראשון בשעה שמדד הית' העיר קטנה ולא היו שם אלא בתים מועטים בקרן מערבית דרומית ואחר כך נתוספו על העיר דיורין ונעשית העיר גדולה ובא השני ומדד מקרן מזרחי' צפוני' ונטה שם מדתו לצד האחר ונמצאו שנתרבית מדתו כמדת העיר שנתוספה וגם אלכסונה כי כשהראשון מדד התחיל מדתו מקרן מערבי' דרומי' והלך לו כלפי קרן מזרחית צפונית ומדד האלפים ולאחר זמן ניתוספו הדיורין לאותו רוח בעצמו מקרן מערבי' דרומית לצד קרן מזרחית צפונית ממש על קו והשני מדד מסוף אלכסון העיר לאותו צד בעצמו כך פשוט בערובין וזו היא צורתו.
תחום שבת הוא אלפים אמה וכך יכול ללכת בשבת ולא יותר בלא עירוב כאשר אכתוב. ותחומין נחלקו בו בכמה דוכתי אם הוא מדרבנן או מדאורית' ולפי התלמוד בבלי שלנו הוא מדרבנן ואין לוקין עליו מן התורה לעולם כן כתב רי"ף וכן מוכח. ולפי הירוש' [עירובין פ"ג ה"ד] מאלפים אמה עד י"ב מיל מדרבנן וי"ב מיל כנגד מחנה ישראל לוקין עליו מן התורה. וכן כתב הרמב"ם כי מן התורה לוקה חוץ לי"ב מיל ומדרבנן חוץ לאלפים אסור ומכין אותו מכת מרדות ע"כ. נאמן קטן לומר כשיהיה גדול זכורני כשהייתי קטן שעד כאן היינו באין בשבת לתחום שבת דתחומין דרבנן כך פשו' בכתובות [כ"ח ע"ב].
<h2>דף ס.</h2>
מי שהיה עומד בשדה לרוח אחת ואמר לבנו לערב לו ברוח אחרת וערב לו אם יש מאותו שדה שהוא שם ולביתו אלפים, ולערוב יש ממקום שהוא שם יותר מאלפים, יש לו דין ביתו כיון שאין ערובו ערוב שאין יכול ללכת ליטלו כי יש ממקומו שהוא שם בשדה יותר מאלפים עד מקום הערוב בודאי לא סלק עצמו מביתו ונשאר לו השביתה מביתו כמו אדם שלא ערב כלל ויש לו אלפים אמה לכל רוח מביתו ואין לו שביתה כלל לערובו. ואם הוא בהפך כגון לערובו אלפים ולביתו יותר מאלפים, ואפילו לביתו אלפים, כיון שקנה לו הערוב שיכול ליטלו הפסיד דין ביתו שלא קנה שם שבית' כלל ויש לו דין ערובו שקנה שביתה בערובו ויש לו אלפים אמה לכל רוח מערובו כך פשוט בערובין.
<h2>דף ס:</h2>
הנותן עירובו בתוך עבורה של עיר שהוא בתוך ע' אמה ושיריים לא עשה כלום כי בלא הנחת העירוב יש לו מעבורה של עיר אלפים אמה לכל רוח מן העבור ואם נתן ערובו חוץ לעבור מה שהוא מרויח בצד א' מפסיד בצד אחר כגון שהניח ערוב לצד מזרח באלף מן העיר הנה כי יש לו מערובו אלפים אמה לכל רוח ויכול ללכת כנגד מזרח העי' שלשה אלפים הנה כי הרויח בעבור העירוב אלף למזרח והוא מפסיד אותם ללכת למערב העירוב והנה יש לו אלפים והאלף כלומר מעירו ויש לו להלן מעירו לצד מערב אלף אחרים הנה כי הפסיד בשביל העירוב כי לולא העירוב היה יכול ללכת להלן מן העיר למערב אלפים הנה לך כי מה שהרויח ברוח א' מפסיד ברוח אחרת. ולפעמים יותר ממה שהרויח, כיצד אם הוא מודד אלפים מעירובו לצד העיר וכלתה מדתו בחצי העיר מפסיד שאר העיר אבל אם נכנסה מדת האלפים עד שכלתה מדתו בצד העיר שכל העיר נכנסת תוך האלפים כלה חשובה לו כד' אמו' כמו אם שבת בעיר ואז אינו מפסיד אלא מה שהרויח כמו שכתבתי ואינו גורע שום דבר מן האלפים בכל מדת העיר, אפילו גדולה הרבה אינה חשובה אלא כד' אמות מאחר שנכנסת כל התוך האלפים מן העירוב כך פשוט בערובין.
<h2>דף סא.</h2>
עיר היושבת על שפת הנחל אם יש לפניה דקה ד' אמות מודדין לה התחום משפת הנחל ואם לאו אין מודדין להם אלא מפתח בתיהם כך פשוט בערובין ופרש"י שפת הנחל, עמוק. אם לפניה דקה, מחיצה בגובה ד' אמות על פני העיר כלה על שפת הנחל מודדין לה משפת הנחל שהוא כלה שם כשאר עיירות ואם אין שם דקה בעיתה תשמישתה בעבור הנחל לא הוי חשוב קבוע והוו כיושבי צריפין שכתבתי למעלה [נ"ה ע"ב] ומודדין להם לכל א' [מפתח] ביתו.
המניח ערובו כגון אנשי עיר קטנה שהניחו עירובם בעיר גדולה או בהפך כל העי' חשובה כד' אמות מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה שאותה העיר או אותה המערה ששבת בה או שהניח בה עירובו חשובה כד' אמות אבל אם נתן ערובו במקום שאין בו דיורי' כמו שכתבתי כגון על פי מערה אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה כך פשוט בערובין.
<h2>דף עג.</h2>
הרועים וקייצין פי' שומרי פירות ליבש והבורגנים כלומר שומרי העיר בזמן שלנים בשדה אפילו שאוכלין בעיר אין מודדין להם תחומן אלא מן השדה כי אנו יודעים בודאי כי יותר היה טוב בעיניהם לאכל בשדה במקום הלינה אם היו נותני' להם שם לאכל יותר מבמקום אחר לפיכך העקר הוא להם מקום הלינה פשוט בערובין.
התלמידים האוכלים בבקעה בבית אושפיזם והולכין ללון בעיר בבית הרב כשמודדין להם תחומן מודדין להם מבית הרב דאנן סהדי שאם היו נותנין להם לאכל בבית הרב יותר היה טוב בעיניהם כיון שלנים שם אם כן העיק' שלהם הוא בית הרב כי הנותן עירובו בסוף אלפים מן הדין הוא שנמדוד ממקום הנחת הערוב כי יות' טוב היה לאכל במקו' הנחת הערוב כיון שצריך ללכת שם ביום שבת ולפיכך הוא עושה ממקו' הנחת ערובו עקר כך פשוט בערובין.
<h2>דף עו.</h2>
אמרו לו שני בני אדם צא וערב לנו ועשה כן השליח, לאחד ערב בעבורו מבעוד יום ונאכל עירובו בין השמשות ולאחד ערב בעבורו בין השמשות ונאכל ערובו משחשכה שניהם קנו ערוב כי בין השמשות ספק יום ספק לילה ולמי שנאכל ערובו בין השמשות נאמר לילה היה וכבר קנה ערובו קודם שנאכל ולמי שערב בין השמשות נאמ' יום היה עדין וקנה לו ערובו כך פשוט בערובין ובשבת. ופרש"י וזה מיירי בערובי תחומין דמתירין ספק חשכה אבל בערובי חצרות אמרינן ספק חשכה ואינו ערוב לשום אחד מהם. ורבי חננאל פי' בהפך כי זה מיירי בערובי חצרות אבל בערובי תחומין אמרי' ספק חשכה ולא קנה לשום אחד מהם דלא אמרינן ספק ערוב כשר אלא דוקא כשהוא ספק אם נאכל או נשרף מבעוד יום או משחשכה דמוקמינן ליה אחזקתיה אבל אם ספק מעקרו לא אבל בערובי חצרות אקילו אפילו ספק מעקרו. ומ"ש בגמרא ערב לנו מיירי שגבו ערובם כל בני החצר חוץ שלו ואמר בא וערב לנו עם שאר בני החצר. וכת' הר' יונה ודוק' ערב מבעוד יום ונאכל ערובו בין השמשות או ערב עליו בין השמשו' ונאכל משתחשך אבל ערב עליו בין השמשות ונאכל ערובו בין השמשות לא הוי ערוב.
<h2>דף פא:</h2>
הנותן מעה לחנוני או לבעל הבית לערב כמו שכתבתי בחצר בחי"ו [לעיל פ"א ע"א], בערובי תחומין צריך לומר לו בפי' ערב לי שאם לא כן אין מערב לו שלא מדעתו כי בערובי תחומין חוב הוא לו כי מה שירויח ברוח אחת מפסיד ברוח אחר' ואולי הוא רוצה לערב ברוח אחרת כך פשוט בערובין.
<h2>דף פב.</h2>
כיצד משתתפין בתחומין כשאחד רוצה לזכות לכל בני העיר, עושה כך מניח חבית ואומ' הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה ולעולם אין מערבין אלא לדבר מצוה. מי שקבל עליו מבעוד יום ללכת מותר בעירוב זה אבל אם לא קבל ללכת מבעוד יום אלא משחשכה אינו קונה לו ערוב דלא אמרי' הוברר הדבר דאיגלאי מילתא למפרע דניחא ליה מבעוד יום שיקנה לו כך פשוט בערובין.
סעודת אירוסין מערבין בגללה כי היא דבר מצוה כך מוכח בפסחים [מ"ט ע"א]. ופליגי בגמ' רבי יהודה אומ' סעוד' אירוסין בלבד ור' יוסי אומר סעודת אירוסין וסבלונות. ובעל העיטור והרב אלברצלוני פסקו כר' יוסי.
<h2>דף פב:</h2>
קטן בן ששה שנים יוצא בערוב אמו ואין צריך לזכות לו בערוב בפי' אלא במקו' שערבה אמו הולך שם. מכאן ואילך צריך לזכות לו בפירוש. ודוקא כשאין אביו בעיר אמו, אז צריך לאמו עד בן ששה, אבל אם אביו עמו בעיר אינו נקרא צריך לאמו שיצא בעירוב אמו אלא עד בן ד' או כבן ה' שנים לפי חריפותו, ומכאן ואילך צריך לזכות לו בפי' כך פשוט בערובין.
מערב אדם בשביל בנו ובתו הקטנים ובשביל עבדו ושפחתו הכנעניים בין מדעתם בין שלא מדעתם אבל בשביל בנו ובתו הגדולים ובשביל עבדו ושפחתו העברים ובשביל אשתו אינו מערב אלא מדעתם, ואם ערבו, אלו שאמרנו שאינו מערב אלא מדעתם, ברוח אחת וערב הוא עליהם ברוח אחרת קנו בערובם לא בשל רבם כי הם יכולי' למחו' ולומר שאין רוצין בערובו ואין לך מחאה גדולה מזו שעשו ערוב ברוח אחר', אבל אותם שאמרנו שמערב בשבילם בין מדעתם בין שלא מדעתם, אין יכולין למחות, ולפיכך אם ערבו הם ברוח אחת וערב הוא עליהם ברוח אחר' יוצאין לרוח שלו ולא לרוח שלהם פשוט בערובין. והפסקנים כתבו כי קטן וגדול כאן לפי שניו בין סמו' על שלחן אביו בין אין סמוך.
<h2>דף צ.</h2>
ספינה מותר לטלטל בכלה אפילו יותר מבית סאתים דהא איכא מחיצות וכאלו הוקף לדירה. ואם כפאה לזפתה אין מטלטל על גבה אלא ד' אמות שהמחיצות אינן עתה לדירה פשוט בערובין.
<h2>דף צט:</h2>
אילן המסך על הארץ אם אין נופו שסביבו גבוה מן הארץ ג' טפחים הרי כל הנוף שסביבו כמו מחיצה ומטלטלין תח' האילן בשבת כך פשוט בערובין. ובסוכה [כ"ד ע"ב] מוקי לה שארג הנוף בהוצא ודפנא ויכול לעמוד ברוח מצויה שכל מחיצה שאינ' יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה. ואין מטלטלין בה יותר מבית סאתים שכל מחיצה העשויה לאויר אין מטלטלין בה יותר מבית סאתים.
<h2>דף ק.</h2>
ועוד פשוט בערובין היו שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהם לפי שאסור להשתמש באילן בשבת אבל אין גבוהין מהארץ שלשה טפחים הרי הן כקרקע ומותר לישב עליהן. שרשי האילן הבאים למעלה משלשה וחוזרין אחר שגדלו למעלה וכפפו ראשן למטה מג' מותרין דלא אזלינן בתר העקר שבאין מכח הענף הגבוה יותר משלשה, וכן בכל מקו' שאם תחשוב ראש הענף הוא פחות משלשה לקרקע ואם תחשוב לשרש הענף גבוה משלשה מותר, וכן כל כיוצא בזה כגון אילן שעומד בקרן זוית בין שני כותלים ומגולה מצד חוץ מעט ממנו וענפיו למעלה מראש הכותל למטה משלשה כשרה, כי מודדין מעל הכותל, אבל אם סמוך לכותל ולא בקרן זוית כי רובו מגולה מודדין משרש האילן לענף.
שרשי אילן הגבוהין מן הארץ שלשה טפחים אם יש חלל תחתיהן ג' אע"פ שצדו אחד שוה לארץ אסור לישב עליהם ואין עולין באילן ואין נתלין ואין נשענים ולא יעלה שם מבעוד יום וישב שם כל היום, א' אילן ואח' בהמה אסור כל זה, ואם עלה באילן אסור לירד ודוקא שעלה משחשכה ובמזיד, אבל עלה מבעוד יום, [או] משחשכה ובשוגג מותר לירד.
<h2>דף ק:</h2>
ואילן יבש מותר לעלות בו בימות החמה שיהא ניכר שהוא יבש ולא יאסר משום מראית העין, והוא שאין שם פירות משנה שעברה ואין לחוש שמא ישהו הפירות. וכמו כן שיהיה יחור אילן שאין שם ענפים קטנים יבשים שיחתכו בעלייתו כך פשוט בערובין. והא דאילן יבש לא הביאה רי"ף שסובר כי בכל ענין מות' מטעם מהלך על גבי עשבים. והתוספות כתבו דאילן יבש, ולזה הסכים הרא"ש.
